אתר הנצחה להרצל קביליו

דוחה שבת (פרק מס’ 9) “מה אנחנו סך הכל, מהשטח הגדול”)

ביום שלישי, עשרה ימים אחרי הנוק-אאוט מאזור, איך שהשמש דפקה קפיצת ראש מהסלעים של אנדרומדה ישר לים, פתח רמי גרסיה אשכול בפורום האוהדים של מכבי יפו.
רמי גרסיה הוא אדם שעבר כמה דברים בחיים שלו, גם כאלה שהחברה דרשה ממנו את חובו לה. מנחם תלמי היה עושה ממנו חלק מ”תמונות יפואיות”. אבל גרסיה הוא גם אבן שואבת. במרוצת החודשים מאז שקם המיזם שלנו, הלכו אחרי גרסיה, כמו החלילן מהמלין, עשרות נערים שגרים ביפו. הם היו עוללים כשהפלומבה נחתה על מסמכי הפירוק של מכבי יפו זצ”ל, הם גדלו למציאות ש”בלומפילד שם ביפו זו הכתובת ושלנצח אצלי בלב, אותך אני אוהב, הפועל ת”א לעולם ועד”. גם גרסיה לבש אדום בשנים האלה, אבל לא שכח את הלבן. ואחריו באו הילדים האלה, ואחריהם התופים, וההמולה, ושאון הככרות, וחדוות היציע, ו”מכבי יפו זו אימפריה לעולם”.
ב-1-6 על קרית-שלום, אחרי השער הרביעי של איציק לוי על הבאזר של המחצית, מצאתי את עצמי מנתר מתא הכבוד, קופץ ושר מול הילדים האלה. אלה היו רגעים מטריפים. אנשים בגילי עלולים להגיע לכל מיני מחלקות בבית חולים אחרי קפיצות כאלה, מאורטופדית במקרה הקל ועד קרדיולוגית במקרה של גנטיקה חשוכת מרפא. ותחשבו על זה שרמי גרסיה מבוגר ממני. והוא קופץ שם כבר ארבעה חודשים, בלי הרבה אוכל, טונה של סיגריות ופיוז קצר.
לא פשוט להנהיג ילדים מיפו ולא פשוט להלך בנעימים בקיבוץ גלויות כזה. לא כל אחד אוהב את זה. יש אוהדים של יפו שרגילים לנמנום של אחר הצהריים ב’גאון’ של פעם. עד שמישהו היה קם וצועק “נמה טקטיקה”, היה אפשר לגרש אלפי זבובים לדארפור, במסגרת חילופי אוכלוסין. יש אוהדים של יפו שצועקים (ומטלטלים גדר, קופצים מעליה, וגם עושים מהאוהדים בצד השני שלטי פריסה), כשהשעמום ממש מאיים לעלות בהרכב. בקיצור, מפגש תרבויות כאלה יכול לפרק יציע.
לפני שבועיים מול אזור, סולקו חמישה ילדים על ידי היס”מ מהמגרש. היו שם כמה פעולות משטרתיות שנראו כמו מודלים לחטיפת בן-לאדן ואילולא היתה שם כבר משטרה, הייתי מזעיק משטרה שתשמור סוף סוף על הסדר.
בשורה התחתונה נפער קרע בין האולטראס לשאר. יש הרבה שלא אוהבים שרבים עם משטרה. לי למשל זה מסתיר את הפריצות של אורן בן-לוי על הקו.
פורום האוהדים יצא לבית הבראה, העצבים והמשקעים קיבלו פינה בתכנית בישול, ורמי גרסיה חזר אלינו ביום שלישי בהודעת איחוד מרגשת. לא יודע איך אתם הייתם מגיבים, אבל אני אישית התחלתי פתאום לשיר. פתאום זה הרגיש כמו הסיפורים של ההורים שלנו על תקופת ההמתנה. יש בני שפי בשישי, והמשחק ייערך ביפו ומה אתם יודעים: “נאצר מחכה לרבין, איי, איי, איי”. איפה חיל האוויר עכשיו? שיראה להם. היידה קמינסקי!

הכותב הוא אחד מ-281 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע

דוחה שבת” (פרק מס’ 8) - “מועדים בשמחה”

במשלי נכתב פעם “כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור דור”. אני מאמין גדול בכתובים, וחלק גדול מהניבים בשפה שלנו לקוחים משם כמו גם החוכמה הגדולה שהם משרים עלינו. לא חשבתי שהמשפט הזה יהיה הכי רחוק מלתאר את ההפסד הראשון של מכבי קביליו יפו ביום שישי האחרון בגביע מול הפועל אזור.
בסיום המשחק ישבתי בסמוך לחדר ההלבשה. אחד מאנשי התקשורת שאל אותי מדוע פני נפולות. מאחר ופני לא היו נפולות, אלא מהורהרות, הסברתי לו כי בתור אדם שקבוצתו לא הפסידה 9 שנים, אני מנסה להסתגל למצב, לעכל אותו. מעולם לא הרגשתי חוסן רב כל כך אחרי ההפסד הזה.
שיחקנו נגד קבוצה שעל הנייר היתה גדולה מאיתנו בכמה מספרים. היא אגב תמיד גדולה בכמה מספרים על פני היריבות שלה, אבל מנטלית (חוסנית, אם תרצו) היא נופלת מהן ולכן גם עכשיו היא לא ראשונה בטבלת ליגה ב’. שיחקנו נגד קבוצת התקפה קטלנית ללא שניים משחקני ההגנה הקבועים שלנו, שאחד מהם (איציק לוי) הוא קלאסה בפני עצמה. שיחקנו באצטדיון “ביתי” שהיה למעשה נייטרלי, שבו הקהל הגדול שלנו (שוב 1,200, רובם רוכשי כרטיסים!) הלך במידה מסויימת לאיבוד והקבוצה שלנו היתה חייבת להסתגל גופנית למשטח כל כך גדול וכל כך גרוע כמו בוינטר.
ולמרות הכל, תקפנו כהרגלנו, אם כי לא היינו מדוייקים במסירה האחרונה. והסתדרנו יפה מאוד בהגנה. והשוער שלנו גבי בורשטיין לא נזקק לעבודה כדי להציל אותנו מתבוסה. ואת השערים ספגנו ממתפרצות כתוצאה מכך ששלחנו כלים רבים להתקפה. ובדקות האחרונות נזקקו שחקני אזור להצגות, ולבזבוזי זמן כאשר גולת הכותרת היתה החגיגה הגדולה שלהם אחרי השערים. הם רצו אל היציע שלהם שמנה כמה עשרות, ונכנסו ליציע, ורקדו. וכל זה מול קבוצה מליגה ג’.
נכון שאנחנו מכבי קביליו יפו, ואולי בשל כך אנחנו צריכים להיות גאים. לנצח אותנו זה כנראה הישג שיא בתולדות הפועל אזור, אבל אנחנו בכל דרך שהיא בנינו את עצמנו לעליה מליגה ג’ ל-ב’ ולא להשתתפות בסוף העונה בגביע אופ”א.
החגיגה הזו הפכה אותי לגאה וחסון מאוד. רק לפני ארבעה חודשים החלה מכבי קביליו יפו להתאמן. לפני חצי שנה היא היתה עדיין כלום. עוד לא עברה שנה מאז כנס היסוד שלה. והנה, פתאום היא המשחק המרכזי בגביע, וההפסד הראשון שלה מצויין בכל כלי תקשורת, בעוד שאני עדיין צובט את עצמי בכלל על עצם קיומה. אנחנו בסך הכל רצינו להניע שוב את הגלגלים ופתאום אנחנו צריכים לתפוס את הרכבת שלא תברח לנו.
ההפסד הזה עשה אותי מאושר יותר מכל 11 הנצחונות שבאו לפניו. הוא תמרור, הוא מורה דרך, הוא מחסן ומחשל. בשבוע הבא נחזור לליגה, עם הקהל הגדול שאנחנו מביאים ועם השם הנהדר שיצרנו לעצמנו – וניתן להן בראש. הן רק עומדות, היריבות, ומחכות למעידה שלנו. אז כבר מעדנו, אין פעם שניה. היידה יפו, היידה בלאגן, הבולגרים חוזרים.

הכותב הוא אחד מ-281 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע

ולפעמים החגיגה נגמרת

כל כך חששתי מהיום בו אני אכתוב כזה פוסט… פוסט על ההפסד הראשון של מכבי קביליו יפו.. ועוד במשחק עליו דיברו הרבה מאוד בשבועות האחרונים, משחק גביע המדינה נגד הפועל אזור. כולנו חלמנו… ראינו כבר את המשחק בסיבוב ט’ נגד קבוצה מליגת העל… ראינו כבר את המשחק בבלומפילד נגד הפועל, או במגרש הקטן שלנו בחולון נגד בית”ר… אך זה לא יקרה, לפחות לא השנה…

כדי להגיע בכלל למשחק אתמול הייתי צריך לתכנן מבצע צבאי… אני מסיים בית ספר בימי שישי ב12:25 וזה יום שאני לא יכול להפסיד (שלוש שעות פיסיקה 5 יח”ל… זה רציני….) הייתי צריך לשכנע את גיסי לבוא לאסוף אותי מהבית ספר ולקחת אותי למשחק (המשחק האחרון שהוא היה בו היה לפני בערך 10 שנים… וגם זה היה בקופסא בנתניה…) אחרי מסע שכנועים ארוך ב12:30 חיכיתי על הכביש הראשי וגיסי בא ואסף אותי למשחק.

כשהגענו לוינטר אבא שלי עדיין לא הגיע אז חיכינו לו מחוץ למגרש ואז קרה דבר יפה: אנחנו עמדנו וחיכינו ואז ראה אותנו יו”ר הקבוצה בר כהן, הוא ראה שאנחנו עומדים בחוץ ושאל “למה אתם עומדים פה בחוץ? המשחק התחיל!” עניתי לו שאנחנו מחכים לאבא שלי שיביא כרטיסים והוא אמר “אין לכם כרטיסים?!” הוא מייד שלף 2 כרטיסים ממעטפה שהייתה לו והביא לנו ואמר “יאללה, כנסו המשחק התחיל!” ואז הוא הלך. אז אני רוצה להודות כאן להנהלה של הקבוצה בכלל, וליו”ר בר כהן בפרט, באמת איכפת להם מאוהדי הקבוצה ומהקבוצה עצמה ואני מאמין שעם הנהלה כזאת אנחנו נגיע רחוק. (דרך אגב, את הכרטיסים המיותרים שאבא שלי בא איתם הוא הביא לכמה אוהדים שהגיעו יחד איתו…)

נכנסנו, תפסנו מקום וחלמנו לראות את יפו מנצחת. כשהתיישבתי הייתי בהלם מהיציע, פעם אחרונה שהייתי במגרש של ליגת העל היה לפני 8 שנים!!! וגם זה היה במגרש של ראשון לציון (מכבי חיפה ניצחה 1-0 משער בדקות האחרונות של אוסטרובסקי… היו זמנים…)מאוד שמחתי לראות שהיציעים מצוינים וממש כיף לשבת ככה ולראות כדורגל. המגרש עצמו היה פחות משמח… בשבועות האחרונים אני שומע תלונות מכל מיני קבוצות בליגת העל על המגרש של הכח רמת גן ועכשיו אני מבין למה… המגרש פשוט רע! הכדור לא מתגלגל חלק, זה הרבה יותר טוב מרמת השקמה, אבל עדיין לא מגרש טוב… יש לזכור שהחלפת המגרש לא הייתה בשביל הדשא, אלא בעיקר בשביל הקהל, וזה עבד מצוין, אני חושב שיציעים בוינטר מצוינים (אולי זה אומר שלא הייתי במספיק מגרשים?)

אחרי כל החלק האופטימי והמאושר הגיע הזמן למשחק… המשחק החל ב13:00 האצטדיון וינטר לעיני 1500 אוהדים בערך (פחות ממה שקיוויתי, אבל בהתחשב בשעה הלא נוחה ובמחיר היחסית יקר למשחק של קבוצה מליגה ג’ מול ליגה ב’ אפשר להיות מרוצים מהקהל שגם עודד כמו שצריך) האווירה הייתה פנטסטית! לשבת במגרש טוב ולשמוע שירים של מכבי יפו… חלום!!!

מחצית ראשונה מכבי קביליו יפו והפועל אזור, מצמרת ליגה ב’ דרום א’, היו די שקולות, ואני חושב שגם יפו שלטה יותר בכדור. המשחק רץ והיו הזדמנויות ל2 הצדדים אבל ללא כיבוש. אי אפשר בלי כמה תירוצים: יפו שיחקה את המשחק בהרכב חסר, החלוץ זוהר קמינסקי היה חולה ולא פתח, המגן הימני אור עוזק שבר את ידו ויעדר מספר חודשים, והבלם איציק לוי שאחראי על ההגנה של הקבוצה הושעה משחק קודם ולא היה יכול לשחק. בזמן המחצית הראשונה גם ראינו 2 אכזבות מהשחקנים: צחי ברקול, שבדרך כלל משחק יחסית טוב, תפס משחק חלש והיה נראה שבשלב מסוים הוא ויתר על המשחק, היו אוהדים שצעקו להחליף אותו, דבר שבטוח לא עזר ליכולת המשחק שלו, וכמעט כל כדור שהוא קיבל הוא איבד מיד. עוד מאכזב היה אביבי זוהר, זהו כבר משחק שני בוא הוא נראה חלוד ולא מראה לנו את היכולת המדהימה שלו מהמשחקים הראשונים, לכל שחקן יש תקופות קצת פחות טובות, וחייבים להחזיר את הקפטן שלנו למיטבו! הוא שחקן מצוין בדרך כלל, אבל בשני המשחקים האחרונים הוא היה חלש.

המחצית נגמרה ב0-0, מצד אחד מאכזב, מצד שני שמרתי על אופטימיות. כל משחק אני שולח לחברים שלי עדכון על המשחק כאן שלחתי במחצית “מחצית 0-0. אנחנו נראים לא רע, נקווה לשים להם גם כמה גולים. שומרים על אופטימיות… היידה יפו!” אופטימיות הייתה לכולנו בשפע, כל מי שנכנס לפורום הקבוצה בשבועיים האחרונים היה יכול למצוא הרבה מאוד הודעות שבהם אנחנו מסבירים מה יהיה בשלב ז’, מה צריך לקרות כדי שנגיע לסיבוב ט’, איזה מרגש יהיה לשחק מול קבוצת צמרת מליגת העל ועוד. אי אפשר להגיד שהיה יותר מדי זלזול, אבל באמת שהאמנו שאנחנו מסוגלים לנצח קבוצה שמועמדת לעלות לליגה א’.

בדקה 60 האופטימיות שלנו חטפה סטירת לחי מצלצלת… אחרי שהמחצית השנייה נפתחה בשליטה של אזור הם יצאו להתקפה מתפרצת בדקה ה60, חלוץ אזור המצוין קובי בן-לולו הגיע לאחד על אחד עם שוער יפו ובקלות הרשית… 1-0 לאזור… אוהדי יפו המומים, במשחק החלומי מול קבוצה מליגת העל מתרחק…

אי אפשר להגיד שרוח שחקני יפו נשברה, הם המשיכו להלחם וניסו לחפש שער שוויון שיחזיר את המשחק לחיים. אלא שאז יפו חטפה מכה נוספת. בדקה 65 נפצע יוסי אבוקסיס, יש חשש שהוא קרע משהו בשריר, אם זה יתברר כנכון אנו לא נראה אותו משחק הרבה זמן, ובחבל… למרות לגילו המתקדם הוא מוסיף הרבה ניסיון לקבוצה והוא חלק בלתי נפרד ממנה… נקווה לטוב…

אחרי כמה ניסיונות כושלים של יפו לכפות שוויון הגיעה הסטירה הבאה… דקה 75, שוב מתפרצת של אזור, שוב קובי בן-לולו עם הפריצה, הפעם הוא העביר רוחב לשרון יעקוב שלא הותיר לשוער יפו שום סיכוי… 2-0 לאזור… אוהדי יפו מתחילים לעזוב וללכת הביתה, ונראה שגם שחקני יפו נשברו והפסיקו כמעט לשחק (למרות שבדקות האחרונות הם הגיעו ליותר מצבים מאשר אזור).

אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן ללכת לפני הזמן. בדקה 80 בערך, שכבר 2-0 לאזור, אבא שלי אמר לי “יאללה, זזים..” ואמרתי לו “מה פתאום! עוד לא נגמר!!!” הוא ענה “מה לא נגמר? 2-0!” ועניתי “זה גם מה שאמרת כשהיה 3-0 למילאן בגמר ליגת האלופות נגד ליברפול זוכר? אתה רוצה לפספס את המהפך של יפו?!” כן… עדיין שמרתי על אופטימיות… גם כשנשארו דקות מועטות והתוצאה הייתה 2-0… השופט שרק לסיום המשחק, אוהדי יפו מאוכזבים, אך אחרי כמה שניות נזכרים שאנחנו רק קבוצה מליגה ג’. קראנו לכל שחקני הקבוצה אלינו והודנו להם על שבכלל הגענו לשלב כזה בגביע המדינה… תודה רבה לשחקנים, נקווה שגם ההפסד הבא שלנו יהיה בגביע המדינה…

תמונות מהמשחק אפשר לראות כאן: http://forum.maccabi-yafo.com/gallery_yafo/thumbnails.php?album=55
את תקציר המשחק אפשר לראות, כרגיל באתר ליגה ליגה: http://www.ligaliga.co.il/#A=WM-2789 והשבוע יש גם תקציר כאן: http://www.ligabet.co.il (יש 2 סרטונים אחד אחרי השני בדך הראשי, השני הוא תקציר של 11 דקות של המשחק של יפו… הראשון לא קשור ליפו…)

אולי יש משהו חיובי בהפסד: זה יחזיר אותנו לקרקע… מתחילת העונה שמעתי מלא אומרים שאנחנו קבוצה ברמה של ליגה ב’, ליגה א’, ליגה ארצית, ואפילו יש שאמרו שאנחנו ברמה של לאומית ועל… אז אנחנו לא… אנחנו יותר טובים מהליגה הזאת (ג’) ואנחנו היינו כמעט באותה רמה של הפועל אזור, אך מילת המפתח היא כמעט… הקבוצה של היום מספיק טובה בשביל להתמודד על עלייה לליגה א’, אך לא בטוח שהיא מספיק טובה כדי לעלות באמת לליגה א’… המשחק הזה אכן היה מבחן, ואנחנו צריכים להסיק מסקנות… עכשיו אנחנו יודעים מה הרבה של קבוצה שרוצה לעלות לליגה א’, אנחנו יודעים מה צריך לחזק ומה צריך לעשות ואני מאמין שעם האוהדים המסורים וההנהלה החיה ונושמת את מכבי יפו, אנחנו נצליח. השנה, בעזרת השם, נעלה ליגה ושנה הבאה נחזק את הקבוצה איפה שצריך ונגיע רחוק! זה אפשרי!

תם חלום הגביע, אנחנו חוזרים להתרכז בליגה… שבוע הבא יש פגרה בגלל שזרוע דשא בהרבה מגרשים, אז נתראה כאן עוד שבועיים אחרי המשחק בית (שכנראה לא יהיה בבית, אני אעדכן בתגובות בבלוג אם יהיו הודעות) נגד בני שפי יהוד. עצוב לצאת לפגרה עם הפסד, אבל זה מה יש… אני מאמין שאני עוד אזכה לראות את מכבי קביליו יפו משחקת לא רק בסיבוב ז’ של גביע המדינה, אלא מגיעה לשלבים הגבוהים באמת כקבוצה בליגת העל… אסור להפסיק לחלום ולהאמין!

היידה יפו!



ברוך הבא

ברוך הבא אורח.






שכחתי את הסיסמה
אין לך חשבון עדיין? צור חשבון